ייצור בלוק אדמה

שלב 3: תלולית של פסולת בניין ממוחזרת

הרעיון של בלוק אדמה אקולוגי לא נעצר באי-שימוש במלט. אכן, מלט הוא חומר מזוהם, מזהם, יקר ומיותר. ועדיין, חלקו של המלט בבלוק בטון הוא כ-10% בלבד משאר החומרים, שהם בדרך כלל חול וחצץ. כאן אנו נזכרים ש"אקולוגיה" לא מכתיבה בהכרח שימוש בחומרים מסויימים, אלא השקפת עולם מסויימת, המעודדת אותנו לצמצם את מעגל הצריכה (על מנת להפחית את מעגל הייצור). ובכן, מה יכול להחליף את החול והחצץ?

במאמר מוסגר, סוגיית החול וחצץ מתעתעת בישראל שבעתיים, כיוון שבדומה לחמצן, שהוא משאב חינמי, מישורי החוף לכאורה שופעים כחול אשר על שפת הים; והחצץ נחצב בחבל הנדל"ן הכי חינמי במזה"ת, דהיינו בשטחים הכבושים, שם הכל בחינם חוץ ממה שמקבלים בצירוף מענקים, תגמולים ובונוסים. עניין זה דירבן אותי עוד יותר למצוא תחליף לחול הים ולאבני מחצבה, שנמצא בדמות פסולת בניין ממוחזרת.

פסולת בניין ממוחזרת היא חומר אידיאלי לייצור בלוקים. המדובר בחומר מת ממילא, שעשוי שאריות אבנים, חול ובטון, הנלקח מבתים שנהרסו ונגרס. את החומר הזה אי אפשר להחזיר לטבע, אלא אם כן מדובר בקבלנים קמצנים, שזורקים משאיות עם פסולת בניין בשמורות טבע, או כשכבת תשתית למערכות כבישים, שהורגות עוד יותר את הטבע. אם כן, לאחר האדמה השחורה, פסולת בניין מחליפה את המרכיב השני בבלוק (חול וחצץ), והיא "תפורה" בול לתפקידה, הן מהיבט רעיוני והן מהיבט מעשי.

בהזדמנות זו, נספר לקוראים (ולקוראות גם!) שבאזורים המתורבתים של אירופה המערבית, קבלנים נדרשים להוכיח שהחומרים המשמשים אותם כוללים לכל הפחות 25% חומרים ממוחזרים. ובישראל, אתם שואלים? מה קורה בישראל בתחום זה?

ובכן, בישראל, המצב האקולוגי קרוב יותר לאדם הניאנדרטלי מאשר לאזורים המתורבתים של אירופה המערבית. .