רקע: במצב התחשמלות, ההארקה 'מפתה' את החשמל 'לעזוב' את האדם ולעבור לאדמה. בדרך כלל, ההארקה עוברת לעומק האדמה דרך הכלונסאות, אך הבית של ננה מבוסס, כזכור, על רפסודה. לכן, במהלך הכנת התשתית ליציקת שכבת הבטון שמעל הרפסודה, משלבים בה טבעת ברזל נפרדת, שהארקת הבית עוברת דרכה.

ולעניינינו: ביום שבו העובדים של המסגר פרשו את שכבות ברזלי היציקה, מצלצל אלי המסגר ואומר לי, בקול שקט, שהחשמלאי מזייף בהכנת ההארקה של הבית. הגעתי מייד למקום ונוכחתי שהחשמלאי, אכן, משתמש בברזל בניין ולא בברזל חלק; ובמקום לרתך את הברזלים זה לזה, קושר אותם בחוט מתכת. חוסך עלי זמן וחומר. בקיצור, הוא פוטר בו במקום.

האירוע הזה זכור לי לטובה: גם זכיתי בשירותיו של חשמלאי אחר, מקצועי והגון, וגם הבנתי שגורלי זימן לי אדם ששומר עלי: משה מרום, מסגר במקצועו, בעל מקצוע מעולה, הגון ואכפתי, ומבין גדול בהנדסת בניין.

מה עוד אנחנו רואים כאן? העמודים הכתומים העבים שייכים למערכת הסעת החום, הכתומים הדקים להטמנת מי גשמים. הצנרת השחורה של חשמל, ושלושת העמודים השחורים עם כיסוי לבן/אדום הם צנרת אוויר של השירותים. הכנת הטבארה (מסגרת) של יציקת הרצפה היתה נגרות מעניינת ומדוייקת. זר לא יבין, אך הקונסטרוקציה הזאת מגרה לא פחות מהמגדנות והתופינים בחלון הראווה של בולנז'רי-פטיסרי בפאריס המעטירה...