בניית בית אדמה

שלב 22: המאסטרו של המאלג'

האיש בצילום הוא סעיד. בתחום הבנייה, הבנאדם אלוף. מַאלֶג' בידו, והוא מַאֶסטרוֹ. כשעשינו את הטיח של הבית הוא עבד סולו על פרוייקטים מיוחדים – בליטות שונות ומשונות, פינות עגולות, מתארי חלונות ודלתות. לאט, בסבלנות, ביסודיות, תמיד נינוח, רך מענה, מקצועי ללא דופי. בנוסף לכל, לבנאדם יש שפם מרשים. כאן הוא מרביץ פינישים באחד מחלונות הבית, מַאלֶג' בידו. נדמה לי שמאלג' בעברית זה "כף טייחים". מכל מקום סעיד לא עובד עם כף טייחים אלא עם מַאלֶג'. בידו, המַאלֶג' אומר שירה.

גורלו של סעיד הוא של אותו אדם, שאילו נולד קילומטרים אחדים מערבה ממקום הולדתו המקורי, היו חייו שונים בתכלית. הוא מוכשר, חרוץ, יצירתי, מקצועי, דק אבחנה, והבעלים של הומור נהדר ומזג נינוח. אבל הוא פועל פלסטיני ולכן גבו שבור, מרבית שיניו חסרות, תפרן כרוני, מעשן כבד, ובגירעון תמידי של שעות שינה כי בשלושים השנים האחרונות הוא מתעורר בשלוש לפנות בוקר וחוזר הביתה בשש בערב, חמישה ימים בשבוע, וכך מאז שהיה בן 21. הוא משלם סכום מופקע להחריד עבור רשיון העבודה, כי מישהו צריך לממן את שרשרת הפונקציונרים ואנשי הביניים בבירוקרטיה הצבאית המנהלת את השטחים הכבושים, וגוזרים עמלות שמנות על שכרו הצמוק, כולם כאחד צאצאי שיילוק המיתולוגי.

איכשהו, לא ברור לגמרי איך, הוא חי בשלום עם כל זה.

יש לי רק מלים טובות לומר על סעיד. לעבוד במחיצתו היה לזכות בפיס. תודה וברכה.