בניית בית אדמה

אתנחתא אטימולוגית: חלחול וחלחולת אינם קרובי משפחה!

הפריט בתמונה הוא בור חלחול. תפקידו לנקז מים מפני השטח אל השכבות החוליות בעומק האדמה. במקרה שלנו, הקידוח הבסיסי היה בקוטר 80 ס"מ ובעומק 12 מטרים. אל תוך הבור משלשלים שרוול העשוי מבד גיאוטכני (האריג האפור שבתמונה). בתוך השרוול משחילים צינור שרשורי מפלסטיק גמיש ומחורר, הכרוך גם הוא בבד גיאוטכני. את הרווח שבין השרוול לצינור ממלאים בחצץ, עד שהבור מתמלא לגמרי. בסוף העבודה בחצר חותכים את העודפים, פורשים עוד בד גיאוטכני, מכסים אותו בנדיבות בחצץ ומקיפים אותו בעיגול של חלוקי נחל גדולים, עד שהוא נראה כמו עוגת יומולדת של אוכל-האבנים-המצוי.

עם בוא הגשמים, יזרמו כל עודפי המים אל בור החלחול, ייספגו בחול וימשיכו לרדת עד למי התהום (או, במקרים אחרים, דרך ליבת כדור הארץ עד לאיסלנד, ומשם יפרצו כמו גייזר). ובקיצור: זו השיטה הטובה ביותר בעולם למניעת הצפות, ניקוז עודפי מים, מניעת אובדן מים ומניעת הצפת מערכות ביוב. מה שתרצו: פטנט מעולה, לא יקר, ואקולוגי לעילא.

בחצר הבית של ננה יש שלושה בורות חלחול. באזור זה של אדמה שחורה, יש חצרות שאחרי הגשם השני או השלישי נשארות בריכות עד לסוף החורף. בחצר אצל ננה, גם במהלך הגשם הכבד ביותר החצר יבשה.

כיוון שכל זה ידוע, וגם ברור לגמרי שבורות חלחול, מכל סוג ומין, הם מרכיב הגיוני והכרחי בניהול תבוני ומושכל של משק מים, אפשר לשאול: מדוע המשרד לאיכות הסביבה לא מעלה אותם לראש שמחתו? התשובה היא שבישראל, העסוקה רוב הזמן או בשואה שהיתה או בזו שתהיה, ובשאר הזמן בשחיתות, ובפוליטיקה של השחיתות, השכל הישר והשפיות הפשוטה כבר לא גרים כאן.