האגן הירוק הוא ערוגה. ערוגה מיוחדת, אבל כולה ערוגה. כאן, רוחבה 3 מטרים, אורכה 4.5 מטרים ועומקה מטר. בהינתן כמות מים קבועה, גודל הערוגה ישפיע ישירות על כמות ואיכות המים המטוהרים. את הערוגה אפשר לחפור עם כף מרק, אבל עדיף עם מחפרון מכני (בצילום, מימין, בחולצה כחולה, עומד האזרח ק', נהג המחפרון, הסובל מבעיות שמיעה). לאחר החפירה פורשים על תחתית הערוגה יריעת גומי (EPDM), למניעת חלחול מים. היריעה מטפסת על דפנות הערוגה ובולטת כחצי מטר מכל צדדיה. על יריעת הגומי פורשים בד גיאו-טכני, אריג מחומר שאינו מתכלה, השומר על יריעת הגומי.

הערוגה עצמה מורכבת מ-11 פרוסות של אבנים מסוגים שונים וגודל משתנה, ביניהן חלוקי נחל, שבבי בזלת בגדלים שונים, ועוד. הפרוסות ברוחב של כ-40 ס"מ וגובהן כמטר. הדרך הנוחה ל'יציקת' הפרוסות היא באמצעות טַבַּארַה (תבנית, בערבית).

צילום זה נעשה לאחר הנחת שתי פרוסות של אבנים ובמהלך הכנת הטַבַּארַה לפרוסה השלישית. לאחר קשירת הטַבַּארַה, האזרח ק' קשה-השמיעה ירים בַּאלַה של אבנים; הפועלים יחוררו בה חור, והאגרגטים יידרדרו לתבנית. את העודפים נניח בצד, להכנת מאפים עשירים בסידן; הפועלים ישלפו את הדופן הימנית של התבנית מבין הפרוסות בעזרת כף המחפרון, יעבירו אותה לצד השני (במרחק 40 ס"מ), יקבעו אותה למקומה בעזרת קרשים, והתהליך יחזור על עצמו, עד סיום העבודה. בצילום נראים שני פועלים. האחד, בכובע כחול, נצר למשפחת מתנגדים בקהילת בוצ'אץ' שבגליציה המעטירה. העזר כנגדו היה בעבר חשמנמן באחד מפלכי אריתריאה, ובשעת הצילומים שימש כמהנדס טַבַּארַות בכיר.